כלבי רועים רבים, בעיקר מהגזעים קולי, שלטי, רועה אוסטרלי ובורדר קולי עלולים לשאת מוטציה בגן MDR1. הגן מקודד לחלבון שתפקידו להגן על המוח מפני הצטברות של רעלים ותרופות.
לכלב שנושא את המוטציה יש סיכון להצטברות תרופות בנוזל המוח-שדרתי, מצב שיכול לגרום לבעיות נוירולוגיות ולעוויתות עד כדי מוות.
כלבים הנושאים את המוטציה הם בעלי רגישות לתרופות מסוימות, כאשר התרופה הנפוצה ביותר בשימוש היא ממשפחת האיברמקטינים כדוגמת האיברמקטין או הדוראמקטין – הלא הם החומרים המוזרקים כטיפול מונע של תולעת הפארק.
כיצד ניתן לדעת האם הכלב שלי נושא את המוטציה?
ישנה בדיקה גנטית דיי פשוטה שבאמצעותה ניתן לדעת האם הכלב נושא את המוטציה. בדיקה זו מתבצעת ע"י לקיחת דם במבחנה או בנייר מעבדה ייעודי.
התוצאות האפשריות לבדיקה זו יכולות להיות:
- הכלב לא נשא של המוטציה
- הכלב הטרוזיגוט למוטציה – כלומר נושא את המוטציה רק באלל אחד (קיבל אותה רק מהאם /רק מהאב)
- הכלב הומוזיגוט למוטציה – כלומר נושא את המוטציה בשניים מהאללים (קיבל אותה גם מהאם וגם מהאב)
מה עושים אם הכלב שלי נשא של מוטציית MDR1?
רוב ההתייחסות היא בעת הזמן למתן זריקת החומר למניעת תולעת הפארק (ההמלצה שלנו אחת לחודשיים), אז יש להימנע ממתן הזריקה לכלבים שנמצאו חיוביים ל- MDR1 וגם לכלבים מהגזעים שהוזכרו מעלה כולל כלבים מעורבים בגזעים אלו שלא נמצאו שליליים למוטציה.
במקרים אלו ניתן לתת כדורים חלופיים לטיפול נגד תולעת הפארק בתכיפות של אחת לחודש כדוגמת נקסגארד ספקטרה.
יש להיות ערניים לעובדה שבנוסף לתרופות שהוזכרו, ישנן עוד מספר תרופות שיש להמנע מלתת אותן לכלב רגיש ויש צורך להשתמש בתרופות חלופיות שאינן מסכנות אותו.
אנו ממליצים לבצע את הבדיקה לכל כלב גזעי או מעורב באחד מהגזעים הנ"ל לפני תחילת הטיפול בתולעת הפארק (מומלץ כבר בתקופת הגורות אך ניתן לבצע הבדיקה בכל גיל).
